ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש ינואר 2007

דינג, דונג, השרת מת

מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

שנה וחצי שאני באחסון בעל אופי גרמני משהו. מדי כמה חודשים הם היו משביתים לי את האתר לכמה ימים בתואנה שהגלריה שלי יוצרת עומס על השרת. אחרי ארבע פעמים כאלו, כנראה שנמאס והם שלחו לי אימייל שאומר: No Site For You.
עברתי לאחסון של מדיקלסייט, ויקח לי עוד כמה ימים להעלות את הגלריה מחדש בצורה כזו או אחרת.

דבק גומי ווד בי איט

מע. אני אפילו לא מע.
נשארו לי עוד שבע שמיניות תואר כדי שאוכל להיקרא מעצב תעשייתי.

שתי הגשות כבר מאחוריי ושלוש נוספות יהיו במהלך החודש הקרוב. בתחילת השבוע סיימתי עם מחשבים ועם ציור ורישום (ביג ליבובסקי בפוינטאליזם), השבוע אני מסיים עם הסדנא, בעוד שלושה שבועות פיסול ושבוע אחריו הפאנל הסופי של ”יסודותה“.
הלימודים האלו מלמדים אותי שהכל יחסי. אני רואה את ההתקדמות שלי ושמח, עד שאני מזיז את הראש ימינה או שמאלה ורואה אנשים מוכשרים בהרבה ממני. זה קשה להתרגל לעובדה שלא משנה כמה תשקיע, תמיד יש מישהו שישקיע פחות ויצליח יותר.
לבינתיים יש מעים טובים ממני.

ועצה לסיום: אל תשתמשו בספריי דבק. הוא יקר, משאיר סימנים, קשה להוריד אותו ואלוהים-יודע-איך אבל הצלחתי לרסס לי את הפנים.
אם יש דבר אחד שלמדתי בסמסטר הזה - דבק גומי ווד בי איט.

מי יודע מדוע ולמה

קצת נונסנס לא הזיק לאף אחד.

להמשך הפוסט »

אביבה אהובתי

ביום ראשון בבוקר יש לי הגשה לשיעור ציור ורישום, והייתי צריך להדפיס כמה דפי A3. בגלל השביתה שהיתה במכון ברביעי ובחמישי, לא יכולתי להדפיס במעבדות מחשבים. הלכתי ל"ארטא" ברמה"ש כדי להדפיס, והמתנתי מספר דקות עד שהעמדה תתפנה. בינתיים הסתובבתי בחנות ובדקתי מחירים. פושפינז (רמז מטרים) עולים 6.80! בכדי לשמור על אחידות, גם הדפסת הלייזר עולה 16 שקלים לעמוד, כמעט פי חמש מבמכון.
יש גבול לכמה שאני מוכן לשלם, בכל זאת - היו לי שישה צילומים, ועזבתי בלי לקנות.
תכננתי ללכת לאופיס-דיפו בקניון שבעת-הכוכבים, אבל למוּד מטעויות העבר, הרמתי טלפון לשאול אם אפשר בכלל להדפיס. המכונה שלהם מקולקלת ולא נשארו לי הרבה ברירות. התקשרתי ל"אביבה צילום משרדי" ואביבה לא היתה מוכנה להגיד לי כמה עולה הדפסה של A3. רק כשהגעתי אליה לחנות, היא אמרה שבד"כ זה חמישה-עשר שקלים - אבל בגלל שאני סטודנט היא תעשה לי בעשר. וגם צ'יפרה אותי בנייר 160 גרם. זה לא ממש שיפר את מצב-הרוח שלי, עד שהבחנתי בקופסאות "ארטי" על הדלפק שלה.



זה אותו ה"ארטי" שאני מחפש בנרות, כדי לקנות פושפינז בזול למכונת הפושפינז שלי. רשמתי את המספר, הנצחתי את הרגע ועזבתי את המקום.

הטיפ של קובי

קובי, אחראי הסדנא, ממליץ:

כדאי לשים מקדחי וידיה בתוך קופסא שמיועדת להם ולא בתפזורת. וידיה היא סגסוגת חזקה שקודחים איתה, אבל היא גם פריכה. נפילה קטנה והמקדח נשבר.

המליץ, וזרק לתוך התפזורת.