שנה וחצי שאני באחסון בעל אופי גרמני משהו. מדי כמה חודשים הם היו משביתים לי את האתר לכמה ימים בתואנה שהגלריה שלי יוצרת עומס על השרת. אחרי ארבע פעמים כאלו, כנראה שנמאס והם שלחו לי אימייל שאומר: No Site For You.
עברתי לאחסון של מדיקלסייט, ויקח לי עוד כמה ימים להעלות את הגלריה מחדש בצורה כזו או אחרת.

מע. אני אפילו לא מע.
נשארו לי עוד שבע שמיניות תואר כדי שאוכל להיקרא מעצב תעשייתי.

שתי הגשות כבר מאחוריי ושלוש נוספות יהיו במהלך החודש הקרוב. בתחילת השבוע סיימתי עם מחשבים ועם ציור ורישום (ביג ליבובסקי בפוינטאליזם), השבוע אני מסיים עם הסדנא, בעוד שלושה שבועות פיסול ושבוע אחריו הפאנל הסופי של ”יסודותה“.
הלימודים האלו מלמדים אותי שהכל יחסי. אני רואה את ההתקדמות שלי ושמח, עד שאני מזיז את הראש ימינה או שמאלה ורואה אנשים מוכשרים בהרבה ממני. זה קשה להתרגל לעובדה שלא משנה כמה תשקיע, תמיד יש מישהו שישקיע פחות ויצליח יותר.
לבינתיים יש מעים טובים ממני.

ועצה לסיום: אל תשתמשו בספריי דבק. הוא יקר, משאיר סימנים, קשה להוריד אותו ואלוהים-יודע-איך אבל הצלחתי לרסס לי את הפנים.
אם יש דבר אחד שלמדתי בסמסטר הזה - דבק גומי ווד בי איט.

קצת נונסנס לא הזיק לאף אחד.

(more…)

ביום ראשון בבוקר יש לי הגשה לשיעור ציור ורישום, והייתי צריך להדפיס כמה דפי A3. בגלל השביתה שהיתה במכון ברביעי ובחמישי, לא יכולתי להדפיס במעבדות מחשבים. הלכתי ל"ארטא" ברמה"ש כדי להדפיס, והמתנתי מספר דקות עד שהעמדה תתפנה. בינתיים הסתובבתי בחנות ובדקתי מחירים. פושפינז (רמז מטרים) עולים 6.80! בכדי לשמור על אחידות, גם הדפסת הלייזר עולה 16 שקלים לעמוד, כמעט פי חמש מבמכון.
יש גבול לכמה שאני מוכן לשלם, בכל זאת - היו לי שישה צילומים, ועזבתי בלי לקנות.
תכננתי ללכת לאופיס-דיפו בקניון שבעת-הכוכבים, אבל למוּד מטעויות העבר, הרמתי טלפון לשאול אם אפשר בכלל להדפיס. המכונה שלהם מקולקלת ולא נשארו לי הרבה ברירות. התקשרתי ל"אביבה צילום משרדי" ואביבה לא היתה מוכנה להגיד לי כמה עולה הדפסה של A3. רק כשהגעתי אליה לחנות, היא אמרה שבד"כ זה חמישה-עשר שקלים - אבל בגלל שאני סטודנט היא תעשה לי בעשר. וגם צ'יפרה אותי בנייר 160 גרם. זה לא ממש שיפר את מצב-הרוח שלי, עד שהבחנתי בקופסאות "ארטי" על הדלפק שלה.

זה אותו ה"ארטי" שאני מחפש בנרות, כדי לקנות פושפינז בזול למכונת הפושפינז שלי. רשמתי את המספר, הנצחתי את הרגע ועזבתי את המקום.

קובי, אחראי הסדנא, ממליץ:

כדאי לשים מקדחי וידיה בתוך קופסא שמיועדת להם ולא בתפזורת. וידיה היא סגסוגת חזקה שקודחים איתה, אבל היא גם פריכה. נפילה קטנה והמקדח נשבר.

המליץ, וזרק לתוך התפזורת.

ככל שאני צובע יותר, כך אני סובל יותר.
ככל שאני צובע יותר, כך אני נהנה יותר.

יש משהו מרגיע בצביעה הזו. מונוטוניות משכרת שעושה פאסט-פורוורד לזמן. הרוגע הזה מנוגד לחלוטין ללחץ של הגשות סוף-הסמסטר שממש מעבר לפינה. אבל בניגוד למצופה, הרוגע הזה גורם לי להישאר עירני. כבר יומיים שאני נשאר ער עד שלוש וחצי בבוקר כדי לצבוע ארבעה ציורים מסכנים בגואש.

היום תלינו את היצירות שלנו במסדרון, ארבעה גוונים המייצגים את עונות השנה. אני כבר עברתי לעבודה הבאה.

מכירים את מכונות הממתקים שמכניסים להן שקל ויוצאות כמה סוכריות? אז החודש היתה לי הברקה - לשים בהן פושפינז (סיכות ללוח שעם).
זה המצרך הכי חשוב אצלנו בבית-ספר, במיוחד בתקופת ההגשות, ואם במקרה שכחת או נגמרו לך - צריך ללכת לחנות. התחלתי לעשות קצת בירורים על המכונה הזו, כדי לבדוק אם כל העסק יוצא רווחי. מכונה עולה 550 שקל ומוציאה משהו כמו חמישה-עשר פושפינז בשקל. מחישוב מהיר הגעתי למסקנה שיקח שנה וחצי להחזיר את ההשקעה.

עכשיו אני בדילמה ועומד בפני שתי ברירות: האחת היא למצוא פושפינז בזול, כדי להגיע כמה שיותר מהר לנקודת ה"ברייק-איבן", והשניה היא לזנוח את הרעיון.
כמו שזה נראה עכשיו, האפשרות השניה היא הריאלית יותר. אין זמן להתעסק במה שהוא לא לימודים או העסק החדש שפתחתי עם דני (בקרוב תקבלו אימייל). מה שכן, ההברקה הזו עשתה לי טוב.

יכול להיות שזו היתה הבאסה, יכול להיות גם הספר החדש שאני קורא, זה בכלל לא משנה.
משהו הסיח את דעתי עת ירדתי מן האוטובוס ברחוב אלנבי בתל-אביב. שכחתי את הקרמפלר עם המפתחות והכסף הקטן באוטובוס. עליתי מיד על מונית ודהרנו למסוף רידינג. ז"א, אני דהרתי במחשבות, והנהג נסע לו לאיטו. שלושים שקל עלה לי התענוג הזה, וממש כמו סצינה מסרט - בשניה שיצאתי מהמונית, נהג האוטובוס עמד לנעול. אמרתי לו ששכחתי משהו בפנים, והוא השיב שהרגע סיים סריקה ולא מצא כלום. התעקשתי לעלות. הקרמפלר היה בדיוק איפה ששכחתי אותו.

תזכירו לי לא להשקיע יותר.

רוח באסה נושבת במסדרונות המכון הטכנולוגי. באסה מעצבנת כזו, סלקטיבית, שנופלת רק על קומץ אנשים ופוסחת על הרוב.
הבאסה תפסה אותי אתמול באמצע שיעור "יסודותה" לכמה שעות - נשבה ונשפה והוציאה לי את החשק עד הערב. רק משחקי וידאו בקניון בת-ים השכיחו אותה ממני.

(more…)