צבע מזוכיסטי
מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
ככל שאני צובע יותר, כך אני סובל יותר.
ככל שאני צובע יותר, כך אני נהנה יותר.
יש משהו מרגיע בצביעה הזו. מונוטוניות משכרת שעושה פאסט-פורוורד לזמן. הרוגע הזה מנוגד לחלוטין ללחץ של הגשות סוף-הסמסטר שממש מעבר לפינה. אבל בניגוד למצופה, הרוגע הזה גורם לי להישאר עירני. כבר יומיים שאני נשאר ער עד שלוש וחצי בבוקר כדי לצבוע ארבעה ציורים מסכנים בגואש.
היום תלינו את היצירות שלנו במסדרון, ארבעה גוונים המייצגים את עונות השנה. אני כבר עברתי לעבודה הבאה.
בדרך לעבודה, שמעתי יבבות של חתלתול במצוקה.
זה היה בצומת "כוכב". קולותיו בקעו מתוך מנוע של רכב אשר עמד באותה עת בצומת.
מיד ביקשתי מהנהגת שתדומם את המנוע מאחר ויש חשש שחתול נמצא במנוע רכבה.
פתחתי את מכסה המנוע, עוד לפני שדוממה את המנוע. החתלתול הקטן זעק לעזרה. ניסיתי לאתרו אך ללא הצלחה. כאשר דוממה את המנוע, השתתק החתלתול. כל ניסיונותיי לאתרו עלו בתוהו.
רק טביעות כפות רגליו הקטנטנות על המצבר, היוו עדות מצמררת לגודלו הקטנטן של החתלתול.
כעבור דקה, אמרה לי האישה כי היא "ממהרת", וש"אין מה לעשות".
כמובן שקפץ לי הפיוז כשאמרה זאת, וצעקתי עליה בלי בושה: "איך את מסוגלת לנסוע כשיש לך חתול קטן בתוך המנוע? - את נורמלית??", היא בתגובה חזרה על אותו משפט של "אין מה לעשות". חשבתי לעשות מעשה - ולעמוד מלפני רכבה כך שלא תוכל לנסוע, אבל ויתרתי על הרעיון.
אני מתנצל בפניך חתלתול שלא הצלחתי להצילך.
ואת, אישה רעה שכמותך, לא נשאר אלא לאחל לך שתירקבי באש הגיהנום.
יש אנשים רעים בעולם, והבוקר קיבלתי תזכורת לכך.
