סכין יאפאנל
זהו. אפשר להגיד שרשמית נגמר הסמסטר הראשון.
הפאנל תם ונשלם והשאיר לי מזכרת קטנה, חתך רציני באצבע מסכין יפני.
ופתאום אין דאגות, ואפשר לישון כמו שצריך – אולי אפילו יותר מדי. וכל זה יחזיק מעמד בדיוק שבוע אחד, עד שיתחיל הסמסטר השני.
ונתחיל להתרגל למורים חדשים, ונמשיך לסבול את האנשים מעצבנים שנשארים, ונבכה על אלו שעוזבים.
אפשר לומר שאני מאוכזב מההגשה הזו. ולו בגלל שהדברים שנאמרו בה היו לא נכונים, אלא להיפך – הם היו נכונים מאוד.
היתה לי תחושה כל הסמסטר שאני לא משקיע מספיק ורק לקראת הסוף הפנמתי את זה. למזלי יש לי סמסטר שלם לשפר.
אני יורדת.