ליאור נזכר היום בקטע חזק ביותר. לפני שנים הוא היה עד לאירוע הבא במסעדת "פיצה סלייס".

מעיין בניטה שלמדה איתנו כימיה בתיכון: "אני רוצה משולש פיצה."
קופאי צועק למטבח: "תביא לה משולש פיצה!"
מבשאכ"ב: "ושיהיה עם הרבה גבינה."
קצ"ל: "תוספת גבינה!"
מבשאכ"ב: "לא! לא תוספת גבינה. הרבה גבינה!"

אִימרו שלום להבעת רגשות באמצעות קומפוזיציות, הַשכיבו לישון את חיבוקי העצים, הַרעילו את הפלספנים.
הסמסטר השני בשטח, כולם במתח.

להמשך הפוסט »

עונת המירוצים תפסה אותי לא מוכן. אמנם כבר שבוע שאני רץ כל יום עד הסינמה סיטי ובחזרה, אבל לכושר זה לא ממש עזר.
אחרי שני קילומטרים היום כאבה לי רגל ימים ברמות מטורפות ואני לא יודע איך הצלחתי לסיים. כאבים מעצבנים כאלו, כאילו מישהו לקח פלאייר וכל צעד דופק לך אותו בעצם. בקילומטר הרביעי רגל שמאל הצטרפה לחברתה ונרדמה.
תודה לאל, אחרי שעה ושתי דקות הסיוט נגמר ומגיע הרגע המתוק ביותר בעולם – שניה לפני שמתעלפים – כל הגוף בטירוף חושים, הלב פועם בחוזקה, הראש מלא דם, הרגליים צועקות "ניצלנו". היה שווה כל מטר (גם העלייה הנוראית בסוף).

ובערב, אחרי שנ"צ – "בופור". אני יצאתי מהסרט ממש מאוכזב. הספר היה הרבה יותר טוב. אבל שזה לא יבאס אתכם, אנשים ממש נהנו ואפילו מחאו כפיים בסיום.