כן, אני יודע.. צריך להשתפר. בגלל זה רכשתי את הנייק+ (תוכלו לעקוב אחרי ההתקדמות בצד שמאל).

הרבה זמן שלא כתבתי על הלימודים, ויש לזה סיבה - לא הצלחתי למצוא עניין בסמסטר הזה.
בסמסטר הראשון הייתי מסתובב מתוסכל כל שני וחמישי מהמשימות שהיינו מקבלים. התסכול הזה היה מה שהניע אותי.
הפעם אני אדיש כמעט להכל. יותר אכפת לי מעבודה ואני לא מרוכז. חוסר-העניין הזה יוצר תסכול. לא תסכול טוב כמו בסמסטר הראשון, אלא תסכול מחוסר-התסכול. עד היום.

לכבוד עבודה ביסודות התחלתי להתעסק עם כל מיני כימיקלים, שקראתי עליהם באינטרנט ושמעתי עליהם ממורות מפוקפקות לכימיה. ממש נהנתי מהעבודה עם החומרים, והפעם באמת לא יהיה אכפת לי מה יגידו המורות.
עד היום הייתי אומר שלא אכפת לי מה הן אומרות, אבל מסתבר שפשוט לא היה אכפת לי מה אני עושה.

השבוע יצא לי להיפגש עם דמות מעולם היזמות הישראלי. הפגישה היתה אמורה להיות עסקית, אבל ישבתי והקשבתי קרוב לשעתיים לדמות הזו שסיפרה על כמה יש לה קשרים וכמה היא אוהבת לחקור אנשים ולעזור להם. הדמות דיברה ואני בכלל חשבתי על עצמי - האם יש תחום אחד ויחיד שבו מותר לי להשתחצן ולהגיד שאני טוב בו?
חשבתי וחשבתי והדבר היחיד שאני מסוגל להודות בפה-מלא שאני מומחה בו זה לתפוס מקום ישיבה באוטובוס. לא הייתם רוצים להיתקל בי באוטובוס מלא אנשים.. אני מסוגל לתפוס מקום ישיבה אחרי פחות משתי תחנות. זה כנראה שילוב נדיר של ניתוח מאפיינים פיזיולוגים ומעמד סוציו-אקונומי של הנוסעים לפני קימתם מהמושב.
יום יבוא ואחלוק את המידע הזה איתכם.

-"אם למישהו יש שאלות, אני אשמח לענות."

(more…)

זהו, הכנס נגמר, ואנחנו נעבור (אחרי שינה ארוכה וטובה) להתארגנות לאירוע הבא שלנו - הרצאה בנושא האינטרנט בביה"ח "בלינסון".
עדיין קשה לדעת אם הכנס נחל הצלחה והיה שווה את הכסף שהשקענו בו, זה יתברר יותר אחרי שנקבע את הפגישות עם האנשים שלקחנו מהם טלפונים. מה שכן, יצאו ממנו כמה דברים חיוביים:
1. הזמנו פלזמה 42' וצ'ופרנו בפלזמה 50'. ובניגוד לפעם הקודמת, הפעם אני מעוניין להמליץ בחום על חברת ההשכרה "אפיק".
2. הסרטון שהצגנו (ביו-טיוב הקרוב לביתכם וגם בפוסט הזה ממש) נערך ע"י טל רום, שהצליח להפוך את הראיונות הזוועתיים שצילמנו לחומר שאפשר לעבוד איתו.
3. האינטרנט הזה משהו! תוך שעתיים וחצי מהרגע שהחלטנו שאנחנו רוצים קריינות באנגלית - היה לנו אותה. שילמנו 35 דולר לאיזה בחור באינטרנט והוא שלח קבצים.

מה שכן, מאוד קשה למכור לרופאים. הצלחנו להשיג טלפונים של 25 רופאים וקוסמטיקאיות. זה לא שהם צרכנים נבונים שבודקים עשר פעמים לפני שנכנסים לאיזו השקעה - הם פשוט אטומים. אתה שואל את הרופא אם הוא מעוניין להביא עוד מטופלים (מטופלים = כסף) והוא אומר שלא.

יש הבדל תהומי בין מה שאתה מתכנן לבין מה שקורה במציאות. תכננו להציג סדרת ראיונות עם "מטופלים" בכנס ביום חמישי.
"מטופלים", נו, אתם יודעים - מי שמוכן להופיע בהפקה סוג ג'. לרוב אלו בני משפחה שמאוד אוהבים אותך או חברים שרוצים לצחוק עליך.
כי במציאות, מסתבר, מלאכתו של הבמאי לא קלה. איך גורמים ל""שחקנים"" להתנהג בטבעיות ולא להקריא טקסטים מהזיכרון? או אפילו יותר מזה, איך לא מתבאסים מהתוצאה הסופית?
לבינתיים הראיונות נגנזו. החלטה קשה, כי כרגע אין לנו חומר אחר שירוץ על הפלזמה.

אני לא מוכן ששמי ישוייך להפקה הזו. מקסימום אלן סמית'י.

הפסח הזה יועד לניקיון והתחדשות בעסק ההולך ומתהווה שלנו. אחרי תקופה ארוכה של לימודים מצדי, סוף סוף מצאנו קצת זמן לעשות סדר בדברים ולתכנן הלאה. בעוד שבוע וחצי אנחנו פותחים דוכן בתערוכת "רפואה אסתטית" במלון דניאל וכמה ימים לאחר מכן אנחנו מעבירים הרצאה בבית-חולים "בלינסון" על האינטרנט.
זה אומר שלא חסרה עבודה, ואנחנו רק הולכים ומוסיפים לה עם פרויקטים אחרים.
אתמול ישבנו לקפה עם חבר כדי לדסקס על אחד הפרויקטים. דיברנו ודיברנו ודיברנו ומרוב דיבורים איבדתי מיקוד. לא זכרנו מה אנחנו בדיוק רוצים מעצמנו וזה התפתח לשיחה אחרת לחלוטין על "מה יקרה באוקטובר".

עד היום היתה ביני לבין דני הסכמה שקטה שבאוקטובר אנחנו מורידים הילוך כי שנינו נהייה בלימודים, אבל לא הקדשנו לזה יותר מדי מחשבה. אתמול זה פתאום הכה בנו שזה קרוב יותר ממה שאנחנו חושבים וכנראה שהפרויקט הבא שנכנס אליו יסתיים רק אז.
בנקודה הזו קטענו את השיחה ונפרדנו איש איש לדרכו כדי לישון שינה טובה. סדר העדיפויות נכון לרגע זה השתנה ואינו עוד לימודים-עבודה, אלא שינה-לימודים-עבודה.

חג שמח לכל בית ישראל, והתנצלותי הכנה שלא שלחתי SMS.