מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

הו, ירושלים - איך הצלחת לפשל בעשר שניות האחרונות?
כל המשחק הובלתם. הייתם יכולים לעשות היסטוריה. כבר 16 שנה מחכים פה לאלופה חדשה.
יש היאשימו את עצמם, יש היאשימו את השופטים ויש היאשימו אפילו את שמעון מזרחי.

דבר אחד טוב יצא מהמשחק הזה: כולם הבינו שמכבי כבר לא בלתי-מנוצחת. צריך רק לקוות שרענן כץ לא הבין את זה ויביא שחקנים חדשים.

סלבה ורומריו - אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד בנדון.

32 מעלות בשעה אחת-עשרה בלילה. אין ספק שהקיץ הגיע.
ומה הסממן הימני של הקיץ? הופעות חיות.
ביום שבת בערב נכחתי במופע "ישראלים למען קונגו" שנערך בהאנגר 11. היה שווה.

להמשך הפוסט »

הפעלת לחצים פיזיים מתונים מצד כל מיני גורמים הביאו אותי למחשבה על כתיבת ספר שמתאר את קורותיי בארה"ב.
כשאסיים את חובותיי הסטודנטיאליים בעוד כחודש, אתפנה לכתיבתו.
בינתיים יש לי רעיונות לסצנות נבחרות בלבד (ולא, הן לא כוללות הפלת סבון במקלחות), ולכן אשמח לשמוע רעיונות נוספים.

אנחנו 27 סטודנטים בכיתה ב"יסודותה". מתישהו בסמסטר הראשון יצרנו לעצמנו תת-כיתה, שמשתפת אחד את השני ברעיונות ובביצועים, מתוך מחשבה שנפרה ונעשיר איש את רעהו. יש בתת-הכיתה הזו שבעה סטודנטים מוכשרים בטירוף (פלוס אני) ומדי שבוע אנחנו עורכים ישיבות התייעצות. באחת הישיבות, לפני כמעט חודשיים, החלטנו וביצענו החלפת עבודות. זה נבע מתחושת תסכול ורצון לרענון.

באופן שמזכיר בצורה חשודה את הישיבה ההיא מלפני חודשיים, התבקשנו בפורום הכיתתי לשים את שמותינו בכובע. אחרי ששלפנו שמות של סטודנטים אחרים, נאמר לנו שכעת אנחנו מבצעים את עבודתם, כל זאת במטרה ש"נתרענן".

איבדתי לחלוטין אמון בסמסטר הזה. יש לי מין הרגשה כזו שלא משנה איזו עבודה אני אציג, גורלה כבר קבוע עוד לפני שהוצאתי מילה מהפה.

השבוע התבקשנו לעצב הזמנה מגזרות נייר לסרט שלנו.
קהל היעד של הסרט שלי הוא ילדים (וילדים ברוחם), ורציתי לתת להם משחק מגניב שממש יזמין אותם להשתמש בו.
לא רציתי לספיילר את הסרט עצמו - אלא להעביר את החוויה - בובספוג יש רק אחד והוא יציל את בקיני בוטום.

המורות לא הבינו אותי.