לא מאחל בוקר כזה, אפילו לא להיטלר
אתמול נשאלתי על מה אני בוהה בזמן שאני באמבטיה. בחצי שנה האחרונה זה מגנט בצורת ביצה שהתמגנט לתחתית של מכונת הכביסה. חצי שנה הוא כבר שם – לא זז ולא מש.
היום בבוקר יצאתי מהבית ברמה"ש לחולון, להגשה סופית בציור ורישום. פתחתי את האוטו עם השלט, הכנסתי את התיק והציור ובאתי להתיישב במושב הנהג. בדרך נפלו לי המפתחות (לא ללבוש מכנסי דייגים בלי כיסים!). למזלי הרע חניתי מעל פתח ביוב והמפתחות, שהיו בלי מחזיק מפתחות, פשוט נפלו דרך החריצים.
סבבה, ליגיטימי. אחזור הביתה ואביא מקל של מטאטא. אספתי את המקל מהמזווה, עליתי לשירותים כדי לקחת את המגנט והוא נעלם. חצי שנה הוא ישב שם, חיכה רק לרגע שמישהו ימצא לו שימוש, וכשבאמת צריכים אותו הוא נגוז.
האתר היה ונשאר כושל.
אמנם כתיבתך השתפרה קמעה, אך עדיין, הנושאים מעוררים בי תחושת עייפות קלה המלווה בפיהוק.
בכל אופן, מזל טוב, ותחגוג כמו שצריך.
כי האתר לא יחזיק מעמד שנה נוספת.