מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

נוסע, יוצא מתל-אביב, רוצה הרים, הרים.
חושב על ההורים, חושב על האחים, על חברים, ועל זרים.

אפילו אם היה משהו זניח לכתוב על הארוחה הזו, אריאל הוציא את כל החשק.

קובי עוד מחכה שהוא יחזור אליו מלפני שבוע וחצי.

"צריך לצלם. בשביל שתוכל לכתוב על זה אחר-כך בבלוג שלך."

הקדשנו את היום לסידור המשרד. הבית של דני עובר שיפוצים ולקחנו את המקרן ומערכת הקולנוע הביתי למשרד לתקופה הקרובה. תקענו בתקרה הצפה מה שרק אפשר: דיוידי, חשמל, עשרות מטרים של כבלים ומקל מטאטא שנועד להעביר חוטים מצד אחד של החדר לצד השני (לא נשכח את הצדפה ששימשה כפטיש). כל מה שנשאר לנו לעשות כעת הוא לצבוע את החדר מחדש.

קצר. ולא מעניין.

לאחרונה אמיר חש מעט ברע. שלשולים, הקאות ושאר דברים לא נעימים. זה אפילו כלל אישפוז בבית-חולים.
בשבוע האחרון חל שיפור במצבו ובימים הקרובים הוא אף יחזור לעבודה.
היום הוא הצטרף לריצה איתי ועם קובי - אנחנו רצנו והוא נסע על אופניים. בדקה הראשונה הוא עוד גיחך שהוא "מכתיב את הקצב" ואחרי שלוש דקות בדיוק השארנו לו אבק.

כמה דקות בתוך הריצה הגענו לשדות של גליל ים - שדות של דשא, כלומר רואים למרחק גדול. איכשהו אמיר הצליח להעלם לנו ולא ראינו אותו עד לסיום הריצה.
רבע שעה אחרי שחזרתי הביתה אמיר הגיע אף הוא.
סיפר שחיכה לנו 40 דקות בשדות, וכשהתייאש החליט לחזור הביתה. הבעיה היתה שהוא לא בדיוק ידע את הדרך (וגם קצת פחד כי התחיל חושך).
"ראיתי את צמרות, אז ידעתי שאני בסדר."
ראה את צמרות במזרח ויצא בגלילות בדרום-מערב.

או שכל שאר הדברים פשוט נהיו גדולים יותר..

תרגיל הגדלה בהנחיית ארז שרמן.