בובה שירה
בתחילת הסמסטר הנוכחי נתבקשנו לבחור מסלול – תרבות ויצירה, תעשיה ושיווק או חברה וסביבה. קצת הסברים על כל אחד מהמסלולים:
תרבות ויצירה – המעצב אחראי לפיתוח המוצר ולקונספט. הוא יוצק את תוכן העבודה ומחליט על הנושא. רוב המוצרים שיוצאים אפשר למכור אחר-כך בסוהו או בחנויות עיצוב שונות. רהיטים מיוחדים, גימיקים עיצוביים, בעיקר עבודה חופשית.
תעשיה ושיווק – המעצב מקבל בריף, לרוב מחברה גדולה, ומוגבל לנגיעות קטנות בלבד. רוב המוצרים האלו נמצאים ב"הום סנטר" או בחנויות האלקטרוניקה. התרגיל הנוכחי של קבוצה זו הוא עיצוב אביזר לדודי שמש.
חברה וסביבה – מדובר במסלול חדש, בו ניתן דגש מיוחד על טכנולוגיות ירוקות ואוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. רוב המוצרים לא מגיעים לשוק הרחב אלא מותאמים לקבוצה קטנה של אנשים.
אני בחרתי בתרבות ויצירה, ואני יכול להגיד שחודש אחרי תחילת הסמסטר, אני שלם עם הבחירה הזו.
התרגיל הראשון שלנו היה ליצור בובה לחבר מהכיתה. הגרלנו שמות מתוך פח, וקיבלתי את שירה נהון.
שמחתי על הבחירה, כי העדפתי לקבל מישהו שיש לי איתו היכרות מוקדמת (ועוד חיובית), על פני מישהו שאין לי בכלל. ישבתי עם שירה לשיחה קצרה וניסיתי למצוא כיוונים מעניינים לבובה. ידעתי שהבובה תצטרך להיות שטותניקית כמו שירה ולהוציא לשון תמיד.
אבל רציתי גם שיהיה לה סיפור חזק שיתמוך בשטות. שירה סיפרה לי את הסיפור הזה:
כשהיא היתה ילדה קטנה, היא תמיד היתה עושה מה שאחותה הגדולה היתה עושה. יום אחד, כששירה היתה בת שלוש, הן היו בבית של סבתא שלה ושיחקו. אחות של שירה טיפסה, אז גם שירה רצתה לטפס. היא נפלה והפה שלה נתקע בתוך ברז X, ועשה לה צלקת. את הצלקת הזו אפשר לראות בבירור כששירה מחייכת.
בסקיצות הראשונות ניסיתי להתעסק עם הפה. להפוך אותו לאלמנט המרכזי בבובה.
בשלב מסוים הוחלט שהפה יהפוך לריצרצ', והתחלתי להיסגר על צורה. מחשש שהבובה תצא דומה מדי לדומו, הפכתי אותו לריבוע.
קניתי בדים, ריצרצ', כמה כפתורים וניסיתי לדמיין איך הכל מתחבר. הייתי צריך לצבוע חלק מהריצרצ' כדי שיאזכר שיניים וחניכיים (אדום-לבן).
על עבודה התפירה אחראית ענבר.
הנה התוצאה לפניכם.


תצעק, תצעק גם שלא שילמנו.