לאחר תרגיל החימום של בובה המבוססת על חבר מהכיתה, עברנו לתרגיל העיקרי בסמסטר הזה – בובה בדמותי. כל סטודנט התבקש לספר בקצרה על עצמו ולמצוא מאפיין בולט מתוך אותם סיפורים שיהווה בסיס לבובה.
אני בחרתי בדמעות. כשהייתי בן ארבע נכנס לי קולב לעין שמאל וקרע לי את כיס הדמעות. עברתי ניתוח שהותיר אותי בוכה תמידית – בין אם אני צוחק, מהורהר או רציני.

הפרויקט נעשה בשיתוף עם חברת אובג'ט, שנתנו עשר שעות הדפסה חינם לכל סטודנט. מי שלא יודע מה חברת אובג'ט עושה – היא מדפיסה פלסטיק, בצורה תלת-מימדית.

מדובר בתהליך מדהים ומסובך, אשר מדפיס שכבות פלסטיק נוזלי של 16 מיקרון ומיד מקשה אותן בעזרת אור. לאחר הדפסת כל שכבה, המגש יורד 16 מיקרון מטה והלאה לשכבה הבאה.

חזרה לבובה: יצרתי מספר סקיצות ובדקתי יחסי גדלים. הרעיון הכללי היה טפטפת סטנדרטית אשר תשמש כעין. בתוך הראש ישנו חלל, שמסוגל להכיל 28 מ"ל מים ולטפטף טיפה בכל שתיים-שלוש שניות. המים נופלים מהטפטפת אל תוך ברווז גומי ונקווים שם.

אחרי ניסיונות עם בקבוקים מחוררים, עברתי לפלסטלינה ומשם לתוכנת תלת-מימד. שלחתי את הקובץ להדפסה ואחרי כמה שעות הוא חזר אלי ככה. החומר המודפס רגיש למים ולחום, ולכן היה חשוב לצפות אותו לכה. את עבודת הצביעה השארתי בידי המקצוענים: גידי מפיין-ליין, שבד"כ צובע אופנועים אבל היה נחמד מספיק בשביל לעזור לי עם הפרויקט הזה.

לסיום, חיפשתי שם למוצר. כאן נחלץ לעזרתי קובי פרץ (לא הזמר) והציע את השם דימה. כעת, כשדמותי נהפכה בין-לילה לרוסי, השתעשעתי איתה. לקחתי את השיר "When Doves Cry" של פרינס וזרקתי אותו לתוך Google Translate. התוצאה לא איחרה לבוא:

חופרים אם תרצו את התמונה
מכם אני עוסקת נשיקה
של זיעה של מכסה לי את הגוף
האם אתה יקירי
האם זה אתה בתמונה?

אם אתה יכול לחלום החצר
של האוקיינוס של סיגליות בבלום
בעלי חיים שביתה סקרן תנוחות
הם מרגישים את החום
החום בין אני ואתה

איך אתה יכול להשאיר אותי עומד?
לבד בעולם, כי כל כך קר?
אולי אני פשוט יותר מדי תובעני
אולי אני פשוט אוהב את אבא שלי גם מודגש
אולי אתה בדיוק כמו אמא שלי
היא אף פעם לא מרוצים
למה אנחנו לצעוק לעבר אחד את השני
זה מה שזה נשמע כמו
כאשר יונים לבכות

מגע אם יהיה לי את הבטן
תרגיש איך זה רועדת בפנים
יש לך את כל הפרפרים קשרו למעלה
אל תיתן לי לרדוף אותך
גם יונים יש גאווה

ניתן לקרוא עוד אודות תהליך העבודה בתיק המוצר.