פרויקט הגמר שלנו (של שי כרמון ושלי) הוא סדרת רהיטים בהשראת זוגיות – מנורה, שולחן, כיסא ומדף.

"לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ" ( בראשית ב, יח)

על-פי ספר בראשית, הזוגיות החלה ביום השישי, עת נבראו אדם וחווה, הרבה לפני הבליינד-דייטים, ט”ו באב או החתונות. ולמרות שהעיקרון מאחוריה פשוט ונשאר זהה בבסיסו כבר אלפי שנים, נדמה שסוד קסמה טרם פוענח: היא מורכבת ומסועפת, מלטפת ומכה, מפתיעה ומרגשת.
הבחנה זו היא נקודת המוצא של הפרויקט – וזה כלל לא משנה באיזו זוגיות אתה נמצא, תמיד תחווה את אותם השלבים ותחוש את אותן הרגשות.

לפני כחצי שנה ניגשנו לבחור נושא לפרויקט הגמר. רצינו לבחון כיצד עיצוב רהיטים יכול לעורר תחושות מסוימות אצל אנשים, אבל הרגשנו שחסר משהו. במקביל, אני סיימתי מערכת יחסים ארוכה, ושי היה נשוי טרי שמצפה לילד – עניינים שבשגרה ששומעים עליהם כל יום, אבל כשהם קורים לך, לפתע הם נהפכים משמעותיים. ואז, אפילו בלי שהתכוונו, הנושא לפרויקט נבחר מעצמו – העברת תחושות ורגשות כאשר הזוגיות משמשת כמקור השראה.

שוחחנו עם חברים וביקשנו לשמוע סיפורים על מערכות יחסים. הם נפתחו בפנינו וסיפרו על תהליכים שעברו – חלקם צחקו, חלקם בכו, חלקם גם וגם, אבל לכולם היה מה להגיד.
בחרנו להתמקד במספר מצבים במערכת היחסים הרומנטית. מצבים אלו יוצרים את האתוס הזוגי. באותן “תחנות” הסיפורים נהפכו לרהיטים על ידי פרשנות אישית שלנו. כל אובייקט שיצרנו מתחקה אחר או תומך בסיטואציה מסוימת, באמצעות צבע, חומריות ותרחיש שימוש.

הקפדנו על מספר כללים שהנחו אותנו לאורך הפרויקט:
פשטות וישירות – צורניות כנה שמציגה את האובייקט ומהותו כמו שהם, ללא סיבוכים או מחברים נסתרים.
משפחתיות רחוקה – לכל אובייקט יש זכות קיום בפני עצמו אך יחד הם מהווים מכלול.
תרחיש שימוש – השימוש באובייקט יעלה את אותן התחושות שעולות מהסיטואציה הזוגית הספציפית.

כעת נציג בפניכם את ארבעת האובייקטים, ברצף הכרונולוגי שלהם על סקאלת הזוגיות.

מנורה – נגיעה.
הרגע הזכור לכולנו יותר מכל במערכות היחסים. זו יכולה להיות שיחת חולין, מחוות גוף או סתם חיוך בעיניים. אותו רגע שנוגע לך בלב בפעם הראשונה. זה שתמיד תיזכר בו וירחיב את ליבך.

המנורה שעיצבנו נסמכת על הנגיעה הזו, הפיזית והמטאפורית. מנורה אחת המורכבת משני גופים מאירים, שמגע ביניהם מדליק את האור. כמו במערכת יחסים אנושית בה שקיפות היא הכרחית, כך במנורה הכל חשוף וגלוי – חוטי החשמל הוחלפו בפסי אלומיניום שמושקעים בתוך העץ, המפרקים מוליכים אף הם חשמל, ואהיל האלומיניום משמש בתור רפלקטור ומתג. המנורה עובדת על מתח נמוך של 12 וולט, כך שניתן לגעת בכל חלקיה בידיים חשופות.

כל גוף עשוי משתי קורות אלון ובעל שני צירים. ארבעת הצירים יחדיו נותנים למנורה קלילות וחופשיות, ויוצרים אינספור מצבי הארה. המנורה מיועדת לתלייה מעל פינת אוכל, מקום המפגש המרכזי בבית, שם בני הזוג חולקים חוויות ויוצרים רגעים משותפים חדשים.

שולחן קפה – תמיכה הדדית.
לאחר שהקשר מתחיל להעמיק, בני הזוג תומכים אחד בשני כשקשה, שומרים האחד על השני שלא ליפול, עובדים ביחד בשביל להשיג משהו מיוחד שהוא שלהם, ורק שלהם.

השולחן מביע את הדרך בה בני זוג מאזנים ותומכים האחד בשני. בבסיס השולחן מוצבות שתי רגליים שביחד מחזיקות את המשטח. בכדי להשיג יציבות, הגדלנו את שטח המגע בין הרגליים והמשטח באמצעות זוג בליטות. הבליטות נמצאות מעל לפני השטח ומדגישות את השימוש בשתי רגליים בלבד. הרגליים עשויות עץ אלון והמשטח קוריאן – חומר פלסטי חלק, נקי ונעים למגע. בחרנו בשני חומרים חזקים אלו על מנת לאפשר את המבנה המיוחד.

כסא – הרהורי עזיבה.
הנקודה בקשר שבה מרגישים מיצוי ומתחילים ההרהורים. נדמה שבכל פעם הסיפור חוזר על עצמו – טוב ביחד, אבל גם רע ביחד. רוצים לעזוב אבל נשארים מתוך הרגל או תקווה שיהיה טוב. הזוגיות מבצבצת לעיתים, בין ריב אחד לשני. 

יצרנו כסא השענות. הישיבה מאופיינת בחצי עמידה, והמושב עצמו הוקטן על-מנת שיהיה נוח לישיבה קצרה וקימה מהירה. רגלי העץ, הנתמכות במתכת, משדרות חוסר החלטיות ו"רגל בפנים, רגל בחוץ" . המצב רגיש כל כך שישנה תחושה שכל רגע היושב עשוי לעזוב.
המושב עשוי ברזל מכופף ועליו שתי כריות ריפוד, כל אחת מחוברת בחיבור אחד ויחיד. חיבור הכריות אל המושב יוצר שקערורית המוכרת מעולם הריפוד הקלאסי. מצידו האחורי של הכיסא ניתן להבחין בעדינות החיבור.

מדף – פרידה.
הסוף. לשני הצדדים ברור שהקשר נגמר, ועכשיו מפרקים את החבילה ומבצעים חלוקת רכוש. כמעט תמיד היא לא תהיה שיוויונית ותמיד תשאיר צלקות.

המדף עשוי קורת אלון באורך שניים וחצי מטר, ובה חריצים בכל עשרה סנטימטר. הוא מגיע עם ארבע תומכות מברזל. במצב הרגיל, המדף מוחזק על ידי התומכות, אשר מוכנסות אליו. החלק העליון של התומכות מהווה משענת ספרים ומחלק את המדף לאיזורים. אורכו הרב מאפשר להעמיס עליו מכל טוב בני הזוג.
כאשר נפרדים, המדף מאפשר את הוצאת אגרסיות הפרידה. התומכות הופכות לכלי עבודה ובאמצעותן שוברים את המדף לשניים. כל אחד מבני הזוג לוקח את חלקו ברכוש המשותף, שנושא עדות לשבירה שהתרחשה. השבירה היא חד כיוונית וממנה אין חזרה, אלא יציאה לדרך חדשה.

עברנו דרך ארוכה ביחד. היה מענייין, היה פורה ומפרה, למדנו המון; על עיצוב, על ריהוט, על עבודה בצמד, על העברת רעיונות ומחשבות, וסתם אחד על השני. היתה לנו התחלה כיפית, נתמכנו זה בזה, היו גם רגעי מתח ומשבר, אבל בעיקר היה מהנה. וזה הזמן להפרד.

תודה לכל מי שעזר, תמך ועשה למעננו בדרך. (עוד תמונות בפליקר)